אוראנוס וגאיה
סיפור שערכתי לפי מיתוס הלניסטי, אגדה מהמיתולוגיה היוונית.
מאז ומעולם, לפני היות הזמן, היה כאוס. ובתוך הכאוס שלושה מעורבבים להם יחדיו: אורנוס-השמיים, גאיה-אימא אדמה וארוס-רוח האהבה מרחפת ביניהם. מתוך אהבתם של אורנוס וגאיה נולדו הטיטנים. מי היו הטיטנים? – כוחות הטבע וחוקיו, המוצק, הנוזל והגז, כוחות המשיכה והדחייה ועוד רבים אחרים. יש אומרים שאז נולדו גם הכוונה שלפני המעשה, והמעשה שאין לפניו כוונה. את כולם בלע אורנוס ביום לידתם כי פחד שאחד מהם יגדל ויהיה חזק מימנו. התעצבה גאיה מאוד. ביקשה מאורנוס: “אל תבלע את ילדינו, אני רוצה לראות אותם גדלים, משחקים ביחד משנים את פני העולם". "בדיוק מזה אני פוחד" אמר אורנוס. “עד עכשיו הכל היה טוב, למה לשנות?”. "אכן הכל טוב" אמרה גאיה, ונראה שקבלה את רצונו של אורנוס. בינתיים הטיטנים בבטנו של אורנוס זזים בחוסר נוחות. בועטים מבפנים. אורנוס אומר לעצמו "סכנה. אקשיח את בטני יותר, ואבלע כל טיטן שייולד!. הם בועטים כשהם קטנים ובפנים. מה יעשו כשיגדלו בחוץ?"
אז נולד עוד טיטן אחד אחרון. כשהגיע אורנוס לבלוע את הטיטן הצעיר מיד בהיוולדו, גאיה הוציאה מגופה סלע, ובמקום שהיה בו הסלע הסתירה את הטיטן. היא הגישה לאורנוס את הסלע שהוציאה מתוכה במקום את הטיטן - “קח זה בנינו". אורנוס מיהר לבלוע את הסלע, שמא יסתובב איזה טיטן חופשי. גאיה הפנתה את פניו מימנו. למראת האהבה היא לא יכלה להביט בו אחרי שבלע את כל ילדיהם. גם אורנוס הפנה את פניו, הוא לא יכול היה לראות את פניה המתייסרות של גאיה. כשאורנוס הפנה את פניו, הסתובבה גאיה, הוציאה את הטיטן הצעיר שהחביאה ואמרה לו "כך את החרמש הזה, פתח את בטנו של אביך, שחרר את כל אחיך הטיטנים". לקח הטיטן את החרמש, הסתתר בין גלימות הלילה של אורנוס, הניף את החרמש ופתח את בטנו של אורנוס. אורנוס זעק, כל הטיטנים יצאו, אורנוס אחז את בטנו וברח אל קצה התבל, משאיר אחריו טיפות דם גדולות. כשנפלו טיפות הדם של אורנוס על גאיה, יצאו מהן מפלצות של זעם ונקמה.
הטיטן הצעיר רדף אחרי אורנוס, השיג אותו, תפס אותו עם החרמש ואמר: "אל תתערב יותר בענייני העולם אורנוס, ברח לך אל קצות תבל. חוקים חדשים יש עכשיו ביקום. אנו הטיטנים ואמא אדמה הגדולה נדאג לקיימם". "מי אתה?" שאל אורנוס. הטיטן הצעיר ענה "אני הוא כרונוס – הזמן שאי אפשר לעצור אותו"
במפץ הגדול החל הזמן, מאז בורח אורנוס אל קצות היקום. וכרונוס-הזמן, שולט בכול חוקי הטבע.