רק את מה שאני מכיר אני יכול לראות
התודעה שלנו היא פרשנות אוטומטית לגירויים שאנו קולטים מהסביבה החיצונית והפנימית.
הפרשנות היא האוטומטית כי אני לא יכול לבחור אם היא תעלה או לא. היא עולה מיד והגוף מגיב לפרשנות כמעט מיד, באופן אוטומטי. רק לאחר שעלתה הפרשנות, ואם אני מודע לפרשנות האוטומטית, אני יכול לבחור לשנות את הפרשנות האוטומטית לפרשנות שאני בוחר. אם אחזור על זיהוי הפרשנות האוטומטית ובחירת פרשנות אחרת מספיק פעמים, יש סיכוי טוב לשנות את הפרשנות האוטומטית. כלומר שאותו גירוי חיצוני שעד עכשיו יצר פרשנות אוטומטית אחת, לא ייצר שוב את אותה הפרשנות, אלא פתאום, באופן אוטומטי, תופיע הפרשנות שעד עכשיו היתי צריך לייצר אותה מתוך בחירה.
כשאני הולך בדרך ועין שלי תופסת עקבה, זה משום שהתבנית של העקבה נמצאת אצלי בראש, ופרשנות האוטומטית אומרת לי "יש כאן עקבה של כלב". לפעמים הפרשנות האוטומטית נכונה ולפעמים היא לא נכונה. כדי לדעת, צריך לעצור ולהתבונן. התבוננות תאפשר לי לבחון האם זו באמת עקבה של כלב או אולי תן אן גירית. אני יכול לבחון אם זו עקבה של תן או גירית, רק אים התבניות שלהן מצויות במאגר האוטומטי של העקבות שיש אצלי בראש. אני לא יכול לבחור בעקבה שלא נמצאת במאגר התבניות האוטומטיות שלי.
כדי להרחיב את אפשרות הבחירה, צריך להכניס למודעות ולאוטומט אוצר תבניות חדש.
זיהוי העקבות האוטומטי שלי, לא יראה עקבות שאני לא מכיר. לכן "רק את מה שאני מכיר אני יכול לראות"
כדי לראות יותר, צריך לעצור ולהתבונן. לחפש את הלא מוכר. לייצר תבניות חדשות.
זה הלב של פיתוח יכולות הגששות. חיפוש הלא מוכר, כדי ליצור תבניות חדשות, כדי שהתפיסה האוטומטית תייצר תמונה קרובה יותר למציאות.
