כל הזכויות שמורות לשימי רף 2017  

בנייה ועיצוב אתר  BestSite

  • Facebook Social Icon
  • YouTube Social  Icon

המדריך למדריך על: חלק 4

משוב. 

הכלי החשוב ביותר להתפתחות כמדריך על, שמעטי מעט משתמשים בו באופן עקבי. 

 

כדי להיות מאושר, 

מאד כדאי להיות  מרוצה מכל דבר שאני עושה. בלי שום קשר לתוצאה. "אני כמו שאני מספיק טוב ואני לא צריך לעשות שום דבר כדי להיות "טוב יותר. 

.זה המפתח לאושר. 

אבל

כמדריך על לא  מספיק שאני אהיה מרוצה מעצמי. כמדריך אני רוצה לעורר תחושה אצל המודרכים. איך אני יודע איזו תחושה ההדרכה שלי יצרה? 

האם יצרתי את התחושה שרציתי ליצור? 

בשנת 2000, לקראת סוף קורס מורי דרך, ביקשו מימני בראשות הטבע והגנים להכין תכנית הדרכה לפארק נחל אלכסנדר. 

כתבתי את התכנית, וערכתי סיור למנהל המחוז, מנהל הפארק ורכזת ההדרכה של המחוז. בסיום ההדרכה, שיבחה הרכזת את הסיפורים ששילבתי, וגם שאלה: שימי, מה המסר של ההדרכה? עם אזו תחושה יצאו  הקהל? 

באמת לא חשבתי על זה עד אותו זמן. כטייל ואוהב טבע, הטבע עצמו עניין אותי. לא חשבתי שצריך לעשות עם זה משהו. גיאולוגיה זה מעניין , בעלי חיים זה מעניין, היסטוריה זה מעניין. 

אז לכל מדריכי הטבע והטיולים. אני רוצה לגלות לכם סוד. את הקהל הרחב לא מעניין בכלל כל מה שמעניין אתכם. גיאולוגיה זה משעמם, היסטוריה עוד יותר משעמם. 

מה מעניין את הקהל? 

מעניין אותו סיפורים שמעוררים רגש, או מספקים הסבר ומשמעות לחיים שלנו. 

אותה שאלה במשוב של רכזת ההדרכה, פתחה אצלי את החיפוש אחר הדרכות שמייצרות משמעות ורגשות. 

איך אני מייצר הדרכה כזו? איך אני יודע שזה עבד? 

 

אני יכול להשתמש ביכולת האמפתיה שלי כדי להעריך את תחושות המודרכים, אך יכולת האמפתיה מוגבלת בכמות המידע שאפשר לקבל. ומוגבלת ביכולת התפיסה והפרשנות שלי. 

כדי להתגבר על זה, 

אני משתמש באלמט החשוב ביותר להתפתחות המדריך:

 המשוב. 

כלומר, שבאיזו שהיא דרך אני צריך להתבונן על הדברים שלא עשיתי מספיק טוב ולהבין איך לשפר וגם לשים לב לדברים שעשיתי טוב ולעשות מהם יותר. 

המשוב משמש אותי יותר מאשר רק לוודא שהתוכן היה משמעותי ומרגש. אני משתמש במשוב כדי לשפר כל פרט בהתנהלות הקבוצה כולל הרשמה, לוגיסטיקה, יחסי אנוש ניהול הקבוצה וגם לתוכן ההדרכה. 

ממי לבקש משוב? 

לא מטפסי משוב של המשתתפים!( לסוג המשוב שאני רוצה מהמשתתפים נחזור בהמשך)

בדרך כלל, אני מזמין חבר טוב שייתן לי משוב. 

הוא יודע על זה מראש, ומחפש את הדברים שעובדים ושלא עובדים בכל ההדרכה וההתנהלות. 

חבר טוב, יגיד לי את האמת. אדם אחר, למה שיסתכן ויגיד לי בפנים מה לא עבד? 

יותר חשוב ממה שלא עבד, זה מה שכן היה טוב. לפעמים אני עושה משהו טוב במקרה, באילתור, ואני לא שם לב לזה בכלל בתוך כל רצף היום. 

אחת הדרכים היעילות ליישום משוב, היא לשים לב רק לדברים שעבדו טוב. ולעשות מהם יותר. 

איזה משוב אני רוצה מהמשתתפים? 

ההדרכה שלי לא יכולה להיות מושפעת מכל  אדם שבמקרה הדרכתי ואני לאמכיר אותו. 

אני כן רוצה לעשות משהו עם המשוב של המשתתפים. 

אני משתמש במשוב המשתתפים כדי לקחת את החוויה לעיבוד פנימי של המשתתף. 

אני לא רוצה שהוא יספר לי איך אני הייתי, או איך ההדרכה שלי היתה. 

אני כן רוצה שהוא יספר לי איך הוא מרגיש, מה הדברים שהוא ייקח ביתה, מה נגע בליבו. 

שאלות מסוג הזה מכוונות את המודעות של המשתתף פנימה ומזככות את השינויים שעבר בתוך ההדרכה. הזיכרון האחרון של המשתתף מההדרכה יהיה ההיזכרות בחוויה המשמעותית שעבר. זיכרון קצר זה, יצבע לאחור את כל ההדרכה. כאשר יש מעגל סיום, שבו כל משתתף מספר על איך הפעילות היתה משמעותית בשבילו, נוצרת ספירלה עולה של הזכרות והתרגשות. 

 

למה כל כך מעט מדריכים משתמשים במשוב? 

כי זה לא נעים שאומרים לך מה לא עשית טוב. כמעט כל האנשים, כאשר אני מנסה באמת לתרום להם במשהו שהם יכולים לשפר, התגובה הראשונה שלהם תהיה להצדיק או להכחיש את מה שעשו ולמה מה שאני אומר לא נכון. 

כשאני באמת אוהב מישהו, ורוצה לתת לו במתנה משוב, אני קודם עושה טסט קטן. אני נותן משוב על משהו קטן מאוד, אם הוא מגיב בשמחה ותודה, אמשיך לתת לן במתנה עוד. אך אם לא יגיב טוב, באהבה אתן לו להמשיך בדרך שלו. 

לא קל לקבל משוב. זה כמו לעמוד בזירת אגרוף והמכה שקבלת בבטן ורוקנה לך את האוויר מהריאות, נותנת לך משוב שההגנה שלך פגומה. 

גם לי לא תמיד היה קל לקבל משוב. גם אני הרגשתי את המכות בבטן. 

עד שעברתי תהליך בכתיבה עם מיה הוד. 

כתבתי ספרון שרציתי להפיץ אותו. 

מיה עזרה לי לשפר את הכתיבה. 

כל פעם שהכנתי גרסה משופרת, הײתי שולח לה והיא נתנה לי משוב. 

בכל שיחה כזו הרגשתי איך אני לובש שריון ומעיז לעמוד חשוף בלי להגן על עצמי. 

מה שעזר לי לשרוד זהשאמרתי לעצמי כל הזמן "היא אוהבת אותי, אכפת לה מימני, היא רוצה שאצליח, והיא לטובתי כל הזמן". לאחר כמה שבועות היה לי יותר ויותר קל לקבל את המשוב. 

התהליך הזה שעברתי עם מיה היה לפני יותר מ10 שנים. בערך ב2006. 

לאחרונה, שוב עברתי סדנת כתיבה עם מיה. הפעם ההנחיה שלה היתה לשחרר כל ביקורת. 

רק בזכות אותה סדנה של כתיבה בלי שום ביקורת, אני יכול לכתוב די בקלות את הפוסט הזה. 

השלב הבא בקבלת משוב היה בכל העבודה שלי סביב סיפור סיפורים. 

עבור מספר סיפורים, משוב הוא חלק מהשלב הסודי הבלתי נראה שאין לו תחליף בדרך לסיפור טוב. 

חפשו לכם כמה חברים יקרים, שמסוגלים לתת משוב, שלא מפחדים לומר את האמת. 

אף מדריך על לא נולד מדריך על. כולם הגיעו להיות כאלה בזכות משוב שלא נגמר אף פעם. 

תלמדו להנות מהשיגי המשוב, חפשו את השיפור המתמיד ותפיקו מזה עונג. 


 

Please reload