מעבר מהתגנבות לדריכה כפולה: למה חשוב להכיר את דגמי ההליכה ולהשתמש במקלות לסימון עקבות
עקבות של תן. מעבר מהליכה אטית מאוד לדריכה כפולה. נתיב העקבות מתחיל בצד הרחוק, העליון של התמונה, ומתקדם לעברי. כל עקבה מסומנת במקל סימון עקבות. באדמה חולית, עם קרום יפה של טל מלפנות בוקר, די קל להבחין בכל עקבה. אך מה עושים אם באותו שטח אדמה יש מלא עקבות? איך אפשר להמשיך לעקוב אחר נתיב העקבה שלי? בשביל זה צריך שני דברים. 1. להכיר את דגמי ההליכה 2. מקלות סימון עקבות דגמי הליכה
התן נע בהליכה איטית מאוד. אפשר לראות את העקבות המסומנות במקלות מהצד הרחוק של התמונה בסדר הבא: ימין אחורי, ימין קדמי, שמאל אחורי, שמאל קדמי, ימין אחורי, ימין קדמי. רואים דפוס קבוע של הליכה איטית. ואז משהו משתנה. יש שם שתי עקבות שלא ברור מה הן. נחזור אליהן עוד מעט.
אחר כך הדגם חוזר להיות מוכר: דריכה כפולה. רואים: ימין, שמאל, ימין. כל עקבה היא דריכה כפולה. הרגל הימנית אחורית דורכת בדיוק במקום שבו דרכה הרגל הימנית הקדמית. בהמשך ובדומה, הרגל השמאלית האחורית דורכת בדיוק במקום שבו דרכה הרגל הימנית הקדמית. מה עם שתי העקבות שלא ברור לאיזה דגם הן שייכות? זה המעבר בין הדגמים. כדי להבין מה קורה שם, אני נע עם ידי ורגלי בדיוק איך שנעה החיה, ומנסה להבין אלו רגליים אלה. התוצאה גילתה ששתי העקבות הן שמאל אחורי ושמאל קדמי. עכשיו אני מבין איך נראה המעבר בין הליכה איטית מאוד ובין דריכה כפולה. כדי למצוא את העקבות שלי בתוך המון עקבות, צריך להכיר את גדם ההליכה ואת המעברים האפשריים ממנו אל דגמי הליכה אחרים.
אם אני מכיר את הדגם, אני יכול לחזות כמעט בדיוק היכן לחפש את העקבה הבאה. כדי להצליח לזהות את הדגם בתוך הכאוס בתוך המון עקבות, כדאי לסמן כל עקבה.
בשביל זה צריך מקלות לסימון עקבות. על חוג גששות למבוגרים