לילה אחד הלך לו התן בשולי היער, ליד בתיהם של בני האדם, וחשב לעצמו: "אילו הייתי מיוחד מכל התנים, כמה נפלא זה היה". וככה הוא הולך לו מהרהר, ובלי לשים לב, "ספלש" החליק ונפל לתוך גיגית מליאה במים ובדים. זה היה ליד ביתו של צבע הבדים. התן ניסה לצאת מהמים שהיו קרים ושמנוניים, אבל לא הצליח. ניסה והחליק, ניסה והחליק. עד שהתייאש ורק נשאר לשבת רטוב בתוך הגיגית.עם עלות השחר יצא צבע הבדים מביתו, ולהפתעתו ראה בתוך גיגית הצבע הכחול, שוכב לו בין הבדים, תן. הצבע השתעשע לראות את התן בתוך גיגית הצבע, לקח את מקל העץ הארוך שבעזרתו הוא מוצאי את הבדים הצבועים ודקר את התן בישבן. התן קפץ ביללת כאב, ומצא עצמו מחוץ לגיגית. עייף ,רטוב וכואב חזר ליער. בדרכו פתאום ראה פיל. הפיל הביט בו ושאל: "מי אתה?". "מי אני?" שאל התן את עצמו, הביט בעצמו, ונדהם לראות שהוא כולו צבוע בכחול, מיד ענה לפיל "אני כחול!". והפיל הביט בו בכבוד. המשיך התן ללכת ביער, והנה נמר שחור. "אני כחול!" אמר התן בגאווה והנמר קד קידה בנימוס.כשהגיע התן אל אחיו התנים, כבר היה כל כך מלא בגאוותו על צבעו הכחול המיוחד, ועל איך שכל החיות ביער מביטות בו בהערכה, שהחל מיד לחלק פקודות לכל התנים, והתנים מרוב פליאה מילאו אחר הפקודות.עד מהרה לא רק התנים נשמעו לו, אלא גם כל חיות היער. אריות, פילים ודובים - אף אחד לא זז בלי פקודה מהתן הכחול. ומשנשמעו לו כולם, לא רצה עוד את חברתם של אחיו התנים - "הסתלקו" אמר להם "אני רוצה את חברתם של תנים, מעתה חברי הם פילים, אריות ודובים!".התנים התגודדו בפינה ביער. "מה נעשה?" שאלו התנים. אמר התן הזקן "חכו לאחר הצהרים כשירד גשם, ותראו מה יקרה אז". ובאמת, אחר הצהרים החל לרדת גשם. הגשם ירד על כולם, על כל חיות היער וגם על התן הכחול. עם הגשם נשטף הצבע, וכולם ראו לפתע מי באמת היה כל הזמן מתחת לצבע. אבל ברגע זה, חשוף לעיני כל, היה התן מוקף אריות, פילים ודובים. החיות הגדולות רצו לטרוף אותו, אך למזלו מבין השיחים צצו אחיו התנים. הם הסתתרו לפי עצת התן הזקן, כדי לראות את המחזה. התנים נחלצו לעזרתו. הם ריצרצו בין רגליהם של החיות הגדולות ועזרו לתן לברוח. בין התנים, אף אחד לא הזכיר עוד את הסיפור. לא התן שהיה הכחול, ולא אחיו התנים שהתפתו למלא את פקודותיו. רק הנמר השחור מספר את הסיפור הזה לכל מי שמוכן להקשיב.
