כל הזכויות שמורות לשימי רף 2017  

בנייה ועיצוב אתר  BestSite

  • Facebook Social Icon
  • YouTube Social  Icon

תחרות בכלכלה? על תחרות בטבע ותחרות בכלכלה

מתוך הרצאתי בכנס הראשון של העמותה הישראלית לכלכלה בת קיימא

 

 

 

כשאנו מתבוננים על החורש, אנו רואים את הצפיפות. יש כמה דרכים לספר והסביר מה רואים. דרך אחת, כמו שלימדו אותי ביה"ס, היא לחפש את הגורם המגביל המניע את התחרות. כאן בחורש הגורמים המגבילים הם אור שמש, מים ומקום פיזי, עליהם מתחרים הצמחים.

אבל אפשר לספר זאת גם בדרך אחרת: הצמחים עוזרים אחד לשני לצמוח מהר לגובה על ידי יצירת צל. בדרך זו מתהווה סבך שיוצר מיקרו אקלים. בקיץ יש צל מלא על האדמה, העוזר בשמירת הלחות, ובחורף יוצר בסבך הגנה מפני קרה וסערות רוח. צפיפות השורשים והגזעים מונעים את סחף הקרקע ומאפשרים הצטברות של חיפוי עלים ההופך לקומפוסט. לכאורה יש כאן תחרות על אור, אך למעשה, בהתבוננות מזוית אחרת, יש כאן הרבה יותר שיתוף פעולה ממה שלימדו אותי לחשוב.

 

מה שאני רואה תלוי במה שאני מחפש

אם אנו מתבוננים מנקודת מבט של "תחרות", אז "תחרות" זה מה שנחפש ומה שנראה, שיתופי הפעולה יהיו אנקדוטות משניות. אך אם נבחר נקודת מבט אחרת, נוכל לראות שיש כאן יותר הדדיות ושיתוף פעולה מאשר תחרות, ואפילו את התחרות לאור אפשר לפרש כעזרה הדדית בצמיחה מהירה לגובה כדי שיהיה צל מתמיד על האדמה ועל הגזעים.

מבט על מערכת מנקודת מבט של "תחרות" מוביל אותנו לחפש גורם אחד מרכזי שיסביר את הכול, אנו נלכדים בתפיסה צרה של התחום שאנו עוסקים בו. נקודת מבט זו מכשילה אותנו בהתבוננות על מערכות מורכבות כמו הסביבה האקולוגית או המערכת הכלכלית.

 

מה משפיע על בחירת נקודת המבט שלנו?

השיח כלכלי משפיע על החשיבה שלנו עמוק יותר ממה שנעים להודות. דרווין בהקדמתו ל"מוצא המינים" (1859) מספר על השפעת סיפרו של מלתוס( 1799) על פיתוח הרעיון של הברירה הטבעית. דרווין לא היה מנותק מהשיח הכלכלי של ימיו. אדם סמית בספרו "עושר העמים" ( 1776 )דיבר בשבח "התחרות החופשית", אכן היה בכך קידמה חברתית לאותם ימים בהשתחררות מהכלכלה הפאודלית. מושגי הכלכלה הקלסית השפיעו על יסודות האקולוגיה. מאז, בגלל המבנה הלא מקיים של הכלכלה, הכלכלה השפיעה באופן הרסני על מערכות אקולוגיות. יש לכלכה מה ללמוד מהאקולוגיה לא רק על ניהול משאבי טבע בדרך בת קיימה, אלא יותר מכך, מן הראוי שההבנה האקולוגית, כפי שאנו תופשים אותה כיום, תשפיע חזרה על התאוריה הכלכלית עצמה ועל יישומה בקרב בני אדם.

 

כשהאקולוגיה נוגעת בכלכלה - ועל "הגברת התחרות במשק"

בואו נתבונן רגע על "תחרות בעסקים". כלכלנים וגם רבים מהפעילים החברתיים דורשים "להגביר את התחרותיות במשק" ככלי לקידום הכלכלה. אנשי עסקים ובעלי עסקים קטנים מאמינים שהם צריכים "להתחרות" ו"לנצח את מתחריהם" כדי להצליח. נבחן את התענה הזו.

אך האם החברות הגדולות מתחרות ביניהן?

נבחן לדוגמה את שתי חברות הבנייה הגדולות, שיכון ובינוי של אריסון אחזקות ודניה דיבוס של לב לבייב, האם הן מתחרות? להפך. הן משתפות פעולה בסלילת כביש 6, ובקידום חוקי בנייה שיתאימו להן. החברות הגדולות יודעות שתחרות זה רע לעסקים. תחרות דורשת משאבים רבים לפרסום ומורידה את הרווחיות בגלל "מרוץ לתחתית" של המחירים. החברות הגדולות מעדיפות להשקיע את האנרגיה בתאום ובפעילות משותפת ל"הגדלת העוגה", יצירת שווקים חדשים כדי שיהיה יותר מה לחלק ביניהן.

 

אז למה כל הזמן מספרים לנו על תחרות?

לחברות הבנייה הגדולות אין טרקטורים, יש להם קבלנים, ולקבלנים יש קבלני משנה, וקבלן המשנה מפעיל טרקטוריסט שיש לו טרקטור פרטי. חברת הבנייה תחסוך כסף רב ככל שהתחרות למטה יותר גדולה. יש להם עניין שאנחנו כנותני שרותים, כפועלים או עסקים קטנים, נתחרה אחד בשני ונספק שרות במחיר נמוך יותר. בזמן שחברת הבנייה עצמה עוסקת במניעת תחרות בין השותפות שלה לשוק. למעלה, בסביבת התאגידים, יש שחקנים מעטים והתחרות מעטה, קל יותר לשתף פעולה. למטה, בסביבת קבלני המשנה והעובדים, יש שחקנים רבים, הצפיפות רבה ויש שיח תרבותי המניע ל”תחרות”. איך נוצר השיח התרבותי הזה, שבו כל בעל עסק מאמין שהוא צריך "להתחרות ולנצח את מתחריו"?

אדם סמית, בספרו " עושר העמים" כותב, שהתארגנות המעסיקים נעשית כמעט מעצמה, הם מעטים ונפגשים באירועים חברתיים ויש להם אינטרסים ונושאי שיחה משותפים. התאום ביניהם נעשה פעמים רבות ללא כל סימן להתארגנות. הפועלים, לעומת זאת, רבים וחסרי אמצעים. כל ניסיון התארגנות מעורר רעש רב ודורש יד מכוון. לחברות הגדולות יש אינטרס להגביר את התחרות בין העובדים והעסקים הקטנים כדי להוריד את עלות העבודה, ולמנוע תחרות בין החברות הגדולות כדי למכור במחיר גבוה. יש להם גם השפעה על שר האוצר ועל התקשורת. כך נוצר שיח המכוון להגדלת התחרות.

 

האם לנו, כאזרחים וכחברה טוב שתהיה תחרות?

שר האוצר אומר שצריך להכניס שחקנים חדשים לשוק כדי "להגדיל את התחרות", אני אומר שתפקידם של השחקנים החדשים הוא לא "להגדיל את התחרות" אלא "להגדיל את המגוון".

מנקודת מבט אקולוגית, ככל שמגוון המינים גדול יותר, המערכת יציבה יותר, עמידה יותר בפני זעזועים, ושרידותה באירועי קיצון גדולים יותר. באנלוגיה לכלכלה, במקום לנסות להתחרות במקום הצפוף, כשסיכויי ההצלחה לצמח חדש נמוכים, עדיף לי, כבעל עסק, לחפש את הנישה הפנויה, המקום שבו אין תחרות. בדרך זו אני יכול להשקיע את האנרגיה שלי בצמיחה ולא בתחרות, ובנוסף לכך, החברה מרוויחה כשהמערכת הכלכלית נעשית מגוונת ויציבה יותר.

סביבה אקולוגית יציבה, כמו חורש ים תיכוני, דורשת תכנון ואידאולוגיה

 

סוקסציה - הסביבה עוברת שינויים המשפיעים על אוכלוסיית הצמחים בחורש. צמחי החלוץ שיכולים לחיות באדמה דלה וסחופה, מייצבים את האדמה ומעשירים אותה בחומרי מזון. אז יכולים להתבסס צמחים אחרים, וצמחי החלוץ יכחדו במקום זה. באזור הים תיכוני שלנו תהליך הסוקסציה יתייצב בחורש ים תיכוני. אם נכניס רעיית יתר לחורש, ללא תכנון, לפי "הכלכלה החפשית" תוך עשרות שנים עלול החורש לקרוס ולחזור למצב של הר עם אדמה דלה וסחופה כפי שאפשר לראות היום במקומות שלא עברו ייעור וסובלים מרעיית יתר. יש כמובן יתרונות לרעייה מתוכננת ומבוקרת בחורש, אחת החשובות בהן היא מניעת שרפות, אך יש עוד: שמירה על שבילים, הגדלת מגוון הפרחים. רעייה מבוקרת היא דוגמה לידע אקולוגי המסייע לשמירה על יציבות המערכת. כדי לשמור על יציבות המערכת עלינו לחקור, לתכנן ולעצב. ללא התערבות, אם ניתן לחורש לגדול באופן טבעי, עלולות להיות שריפות ענק, השבילים יחסמו או לחלופין, "כוחות השוק" יגרמו לכריתת היער, ואנו כבני אדם, לא נוכל ליהנות מימנו יותר.

כדי שנוכל לחיות עם החורש לאורך זמן צריך לעצב אותו ולתכנן. כך גם המערכת הכלכלית. ללא תכנון, הכלכלה הביאה לקריסת מערכות אקולוגיות, ובעקבות הקריסה האקולוגית תקרוס גם הכלכלה עצמה. לכן, כדי שהכלכלה תוכל להתקיים לאורך זמן, הכלכלה חייבת להיות בת קיימא. כלכלה בת קיימה דורשת תכנון והתערבות. אך לאיזה כיוון? לפי אלו כללים?

 

תכנון נשען על אידיאולוגיה וערכים

הכלים של הגישה האקולוגית המדעית יכולים לסייע לנו כאן רבות. אך דרושים גם אידיאולוגיה וערכים.  לשם התערבות יעילה דרוש לנו ידע. כל פעולה דורשת בקרה ומשוב ולמידה. דרושה לנו ההנחה שאיננו יודעים הכול, ויש להיזהר מצעדים חפוזים שיערערו את יציבות המערכת. ולבסוף, לכל התערבות יש מטרה, והמטרה תלויה באידאולוגיה. אי אפשר להתעלם מכך ששימוש בידע האקולוגי לצורך התערבות בכלכלה דורש יציאה מהניטרליות המדעית ונקיטת עמדה פוליטית – כלכלית. בכך אנו גם נותנים משמעות חדשה לאקולוגיה. משמעות של כלי מעשי בתכנון כלכלי לטובת המערכת הטבעית, בני האדם והדורות הבאים.

Please reload